האם אתם הורים פרפקציוניסטיים?
הגיעה אליי לקליניקה הילית בת ה11
ילדה מחוננת, בת להורים פרפקציוניסטיים
האבא עו”ד עם משרד מצליח
האם אשת ניהול בכירה
ולילדה יש קושי עם חברים
והרבה חרדות.
בכל פעם שחשה אי הצלחה
במשהו
מתעוררת אצלה המשוואה: “אם נכשלתי = אני לא שווה”.
וגם לאחר שהקפיצו אותה מכיתה א’ לכיתה ג’ יש
להוריה תמונה בראש למצב האידיאלי
המושלם
שבו להילית יש את הציונים הגבוהים בשכבה.
להילית יש קושי לשאת מצבים לא רצויים
ובעיקר כישלון.
אחת המטרות בעבודה עם הילית
היא לשנות את תחושת הכישלון.
במקביל לעבודה עם הילית אני קודם כל
מנחה את ההורים
כשהמסר העיקרי הינו – לראות את הכישלון
כהזדמנות ולא כהחמצה.
מחקרים אחרונים מראים כי ככל שהילד חשוף
לפרפקציוניזם של הורה, כך הוא מפתח
תפיסה נוקשה יותר, ציפיות נוקשות יותר
חרדה מפני אכזבת הזולת.
וגם, הערך העצמי תלוי בעוצמה חזקה בהישגים ותגובת הסביבה על הישגים אלה.
ניתן מגיל צעיר להעביר מסרים מחסנים בהתמודדות עם כישלון.
להלן כמה דוגמאות וכלים
שיכולים לסייע לכם :
כשפעוט שלכם בונה, לדוגמא
מגדל מקוביות.
הורים שלא יוכלו לשאת סידור קוביות שאינו מושלם
יתקנו את סידור הקוביות.
המסר יהיה- חוסר אמונה ביכולת הילד להתמודד לבד.
הילד ילמד להמתין בכל פעם לסידור הנכון של ההורה
דבר שעלול להוביל אותו לפתח מסוגלות עצמית נמוכה.
כשאנחנו מספרים סיפור, יש לנו אפשרות להטמיע מסרים.
סיפורים נהדרים אך לא מספיקים.
אנחנו כהורים, מהווים מודל חיקוי לילדים שלנו.
המסר שלנו כהורים
הוא: אף אחד לא מושלם, גם אנחנו לא
אנחנו טועים ואולי נטעה גם בעתיד
אבל החוכמה היא ללמוד מהטעות ולהתנסות מחדש.
כדי להתנסות בכישלון אפשרי
בדרך משחקית כיפית עם הילד נשחק משחק
שד”ר נעמי אפל (2015), בספרה ” לדבר cbt עם הורים וילדים”
מכנה אותו: “משחק הטעות האפשרית”:
על ההורה לכסות את עיניו במטפחת
ובמקביל גם על הילד
ועל כל אחד מהם לצייר ציור של איש או אישה
עם כמה שיותר פרטים. התוצאה האפשרית
די מצחיקה..
לאחר המשחק ניתן ליצור שיח עם הילד
שלא תמיד מה שיוצא לנו, אנחנו מרוצים ממנו
וכשאנו טועים או נכשלים
נדע לא להיבהל ממנו
ולא להכליל אותו על האישיות שלנו.
האיש שציירת לא מושלם, זה אומר שאת פחות שווה?
כשהילית מגיעה הביתה עם ציון 55
במקום לומר: “יכולת יותר”
רצוי לומר: “לא נורא,
בפעם הבאה יהיה יותר טוב.
בואי נבין מה קרה כדי שבפעם הבאה
תוכלי להשתפר”.
אנחנו מאפשרים את מרחב הטעות
את הכישלון האפשרי, כדבר שאפשר ללמוד ממנו
ודרכו להמשיך להתקדם ולהצליח
סעודה וסעד- כחלק מהמודל להתמודדות עם כישלון או טעות
אני מציעה לכם ההורים ליצור
פעילות קבועה בסעודת ערבי שבת
שכוללת התייחסות לחלקים המוצלחים
והפחות מוצלחים, שקרו במהלך השבוע.
בזמן הסעודה כל אחד מבני המשפחה
מספר על דבר טוב שקרה לו השבוע
של משהו שהצליח לו
ועל משהו שפחות הצליח לו
ואילו היה יכול, היה משנה אותו.
ההורים והמבוגרים אומרים:
“כל הכבוד”- על שני הדברים.
לאחר מכן שואלים:
מה למדת מזה?
גם ההורים וגם הילדים מספרים על מה שהם למדו
ומקבלים על כך חיזוק, על עצם הלמידה מהטעות.
כשאתם, ההורים מספרים על טעות או כישלון
תוכלו להוסיף: “אני רק בן אדם, אני יכול
לטעות” או, “אמנם עשיתי טעות, אבל אני עדיין חושבת
שאני אחלה בת אדם”.
וממש למחוא כפיים על הכנות ואפילו לצ’פר במשהו טעים
או בהפתעה נעימה אחרת.
כך נוכל ליצור במשפחה שיח חדש, אוירה חיובית
ומקדמת עם מרחב לטעות אפשרית ללקיחת אחריות, לשיתוף וללמידה.
ללמידה מטעות יש חשיבות מכרעת ביכולת של הילד והאדם שהוא יגדל להיות, להוביל את עצמו לעבר השגת מטרותיו.
