גילה נכנסת הביתה בסיום יום עבודה.
בנימין שהגיע יותר מוקדם ואסף את הילדודס מהמסגרות
כבר מותש לגמרי..סיטואציה מוכרת לכולנו:
הכניסה הביתה לאחר יום עבודה, כניסה שמלווה לא פעם במתח רב סביב
הציפיות מבן הזוג שחוזר הביתה,שיסייע בהכנת ארוחת ערב,מקלחות, הכנת ש”ב , הכנה לשינה.
ואז גם מגיע התסכול כי הרגע הגעתי ואני רוצה קצת לנוח ואולי רגע לאכול..
הכניסה הביתה של בן/בת הזוג אחרי יום עבודה טומנת בחובה קונפליקט,
שיוצר תגובת שרשרת שלילית,פוגע באווירה המשפחתית, מכניס מתח
והמקום שהכי אמור להוות עוגן ובסיס אוהב, מכיל ובטוח הופך למרחב מכאיב של
דרישות, מטלות והאשמות הדדיות.
בהדרכת ההורים בשילוב טיפול התנהגותי קוגנטיבי, במצב כזה, אני נעזרת בהמלצות של פסיכולוגית
בשם ד”ר נעמי אפל, שמכנה את התהליך:
“חיבוק בדלת”
זהו כלי פשוט ורב עוצמה , שמטרתו לשנות תגובות שרשרת של הגעה הביתה מהעבודה
כשהילדים בבית והמטלות והבית דורשות את תשומת הלב של שני בני הזוג.
אז איך מתנהל התהליך?
לצורך התרגיל, נתייחס לאמא כבת הזוג שנכנסת הביתה
ולאבא כמי שנמצא בבית.
כשאמא חוזרת מהעבודה , היא מצהירה על בואה:
“הי הגעתי”.
אם אבא יכול להגיע לדלת ולקבל אותה- מה טוב
אם לא, אמא שזה עתה הגיעה, מחפשת את אבא והקשר הראשוני שמתנהל ביניהם
הוא: חיבוק ארוך.
כל שיח שיתנהל מרגע זה,
הוא בתוך החיבוק.
בתוך החיבוק אמא שואלת בשקט לתוך האוזן של אבא:
“מה נשמע?”
אבא מעדכן את אמא בכמה מילים מה היה בבית עד שהיא הגיעה ומכניס אותה לסיטואציה המשפחתית
עם חזרתה הביתה.
אמא מעדכנת את אבא איך היה לה בעבודה ושואלת:” מה הדבר האחד שאני יכולה לעשות כרגע כדי להקל עליך?”
אבא מבקש בקשה ברורה וממוקדת כמו:
תקלח את..תשכיב לישון את..תשטוף את הכלים..”
אמא, שהגיעה זה עתה מהעבודה וזקוקה לאיזון בין הצרכים שלה
לצרכי המשפחה
עונה:
אין שום בעיה, אעשה זאת בעוד X דקות, אני רוצה לאכול, לשתות וקצת לנוח רגע
ואז אעשה את זה בשמחה”
בני הזוג מתרגלים אצלי בקליניקה את “החיבוק בדלת” במשחקי תפקידים.
כפי שאני חווה בהצלחה טיפולים משפחתיים על פי המודל הזה, אני יכולה לדווח על מטופלים המספרים על שיפור משמעותי בניהול הבית בערב, על תיאום ציפיות מדויק, על חוויית שייכות של בן הזוג שנכנס הביתה תודות לעדכון המתרחש בבית והבקשה הברורה לעזרה ממוקדת, על חויית השותפות בניהול הבית, בעיקר אצל בן הזוג שנמצא רוב הזמן עם הילדים, ועל שינוי חיובי באופן כללי באווירה המשפחתית.
תחושות של שותפות, שייכות וקרבה, מורידות באופן משמעותי את רמת האתגרים ותחושה השלילית בתוך המשפחה,
ובד בבד מהוות בסיס לטיפוח הערך העצמי והמסוגלות העצמית של הילדים.
