דיכאון בגיל ההתבגרות

עילם הגיע אליי עם עצב נוראי

אמא שלו מספרת על נער בו 14 וחצי

שיושב שעות בחדר

בקושי אוכל

מאשים את עצמו על כל דבר שקורה

הפתיל הלך והתקצר בחודשים החולפים

עד שכמעט אי אפשר היה לתקשר איתו

והאמא בתושייה רבה קלטה פוסט שכתב

בעילום שם

עם המילים:

“רצון לעזוב הכל ופשוט ללכת מפה,

לא לחיות יותר“..🆘

עם עילם אני עובדת בעדינות רבה

כדי לקלף את שכבות העצב

בשילוב עבודה טיפולית , במקביל , עם ההורים.

גיל ההתבגרות,

הוא גיל מאוד רגיש מבחינת ההתמודדות של מתבגרים עם לחצים.

ראשית, בני נוער נדרשים לפעול בכיוון של מצוינות והישגיות.

לכך מצטרפת התמודדות עם השינוים ההתפתחותיים והפיזיולוגיים.

הרבה מתבגרים מתקשים “לזרום” עם השינויים הללו ולקבל אותם בשלום.

כחלק מההתבגרות השכלית בני נוער מתחילים לחשוב בצורה מופשטת ומורכבת הרבה יותר, וכך גם מתחילות לעלות, לראשונה, שאלות שונות

מי אני? מה המצופה ממני? במה אני טוב? ובמה אני לא? ואלו שאלות שמאוד מבלבלות

התסכול שלהם בעקבות הבלבול צץ  אל מול מסרים סותרים שהם מקבלים מהסביבה- מההורים, מהחברים, מהטלוויזיה והאינטרנט,

דווקא בתקופה שעליהם למצוא את האני שלהם.

לא רק מהילד נדרשים שינויים בעקבות המעבר לגיל ההתבגרות, גם על הוריו.

בן הנוער עוד לא  ממש בוגר, ונדרשת התייחסות שונה מצידם.

הדרישה של ההורים מהילד לגלות יותר עצמאות ויותר שיקול דעת, מופיעה במקביל להכרה של בן הנוער שיותר הוא לא יהיה הילד הקטן של אמא ואבא וכי עליו להתחיל להתמודד עם העולם לבד.

כל אלו עלולים להביא להתפתחותו של דיכאון אצל בני נוער.

חשוב שהורים יבינו כי המתבגר עדיין זקוק להם. אמנם לא כמו ילד בן  7,

אך הוא עדיין צריך שההורה יהיה שם בשבילו, יתמוך בו יקשיב לו, גם אם לא  יאמר את זה באופן מפורש או אפילו מתנהג הפוך מזה.

על ההורים לתת תחושה שהם תמיד שם ותמיד יש למי לפנות ושלא כועסים עליו או מענישים אותו על ההתנהגות  המתנכרת שלו.

 אז איך נדע שזה לא מהלך טבעי בהתפתחות ושנדרש טיפול מקצועי?

הדבר החשוב ביותר הוא זיהוי של שינויים חדים מאוד בהתנהגות:

📌ירידה משמעותית בלימודים

📌שינוי חברתי: ילד מקובל שכבר לא נפגש עם חברים ולא יוצא מהבית

📌הסתגרות ממושכת בחדר

📌מצב רוח ירוד

📌עצבות ומלנכוליות ונטייה לדיכאון המופיעים לאורך זמן ובאופן קבוע (לפחות שבועיים, מדי יום).

📌שינויים בהרגלי שינה (לא רק בחופש הגדול)

📌חוסר תיאבון או תיאבון יתר

📌חוסר שקט (יוצא ונכנס, קם ומתיישב ונראה שלא מוצא את עצמו).

מאפיין עיקרי נוסף הוא:

📌 תחושת חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך ורגישות גדולה לביקורת.

מתבגרים רבים אומרים, למשל, שהם לא שווים כלום, שאין שום דבר שהם טובים בו, שהם שונאים את עצמם ואת החיים שלהם,

שאף אחד לא מבין אותם ושההורים רק רוצים שהם יביאו ציונים טובים ותעודה טובה.

גם כאשר מתבגר סובל מהפרעות קשב וריכוז הוא עלול לייחס אי הצלחה בלימודים לכך שאולי הוא לא חכם  ונבון .

מחשבות אלו הם לרוב מחשבות טוטאליות שאומרות: אין טעם לחיים , אין להם שום דבר טוב שהם יכולים להגיד על עצמם וכדומה, שמשפיעה עם ההתנהגות.

מתבגרים הסובלים מדיכאון לא תמיד יראו עצבות. יש מתבגרים המביעים את הדיכאון באופן מוסווה:

דרך התפרצויות זעם, בעיות התנהגות בבית ספר, התנהגויות מסוכנות, שימוש בסמים, הפרעות אכילה , האשמה עצמית מתמדת וכדומה.

דרכי טיפול

למעשה רק איש מקצוע יכול לטפל באופן מלא בדיכאון אצל מתבגרים. הקרבה של ההורים לבן הנוער, המעורבות האישית והרגשית, לא יכולה לאפשר להם לעשות זאת. יחד עם זאת ישנה חשיבות גדולה לחלק של ההורים בתשומת הלב לסימנים שהילד מפגין, שהרי הם מכירים הכי טוב את ילדם.

גם אם אתם לא בטוחים באפשרות לדיכאון אצל בן הנוער, אני  ממליצה להגיע לפגישת ייעוץ אחת עם איש מקצוע , בה תוכלו לתאר, להסביר, לשאול, ולברר האם אכן זה המצב ומה ניתן לעשות.

מעבר לעבודה הרגשית, הרבה פעמים עובדים בטיפול על שינוי המחשבות המוטעות של בן הנוער, ועל ההתנהגויות שנובעות ממחשבות אלו.

כאמור, בני נוער הסובלים מדיכאון לא פעם חושבים שאף פעם הם לא ירגישו אחרת, שתמיד יהיה רע, שהחיים שלהם לא יכולים להראות טוב יותר, שהם שונאים את עצמם ואין שום דבר שהם יכולים לאהוב בעצמם.

בעקבות כך הם גם בדרך כלל יסתגרו, יפסיקו יותר ויותר להיות פעילים בתחומים שהיו רגילים להיות פעילים בהם

– אלו הם למעשה התנהגויות הנוצרות מתוך המחשבות השליליות.

מטרת הטיפול היא להתחיל את השינוי בתחושה ובהתנהגות דרך השינוי במחשבה.

המטפלת מסבירה לנער שייתכן שחלק מהמחשבות שלו מוטעות, ומסייעת לו לרכוש אפשרויות חשיבה אחרות, אופטימיות שאותן יפנים ויאמץ לחייו.

המטפלת מעניקה לבן הנוער כלים בהם יוכל להשתמש באופן עצמאי על מנת לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות אלו,

כך שמעבר למניעת תלות בה, היא  מעניקה לבן הנוער תחושת יכולת וערך, שמסייעת בשיפור המצב לאורך זמן .

מה לעשות כאשר  אין שיתוף פעולה מצד הנער , שלא רוצה לבוא לטיפול?

מומלץ שההורים יגיעו באופן קבוע להדרכת הורים.

במהלך ההדרכה יקבלו ההורים הנחייה  איך לדבר עם הילד, איך להתנהג איתו, איך להגיב לאמירות שלו או להתנהגויות שלו,

מתי לא להגיב, איך לשפר את הדינמיקה במשפחה ועוד.

הניסיון שלי בקליניקה מראה כי לעיתים קרובות ,פעולות אלו מסייעות להביא בהמשך את המתבגר לטיפול מרצונו החופשי.

מדוע חשוב כל כך להגיע ישר לטיפול?

דיכאון בגיל ההתבגרות, שאינו מטופל,  מנבא דיכאון בגיל מבוגר יותר או קשיים רגשיים אחרים בבגרות.

לכן, כדאי לגשת עם הילד או המתבגר לאבחון וטיפול מוקדם בבעיה.

גיל ההתבגרות זהו גיל רגיש מאד  שבו למתבגרים יש משימות התפתחותיות מורכבות , שעליהם להשלים

על מנת להפוך לבוגרים מאושרים ומתפקדים בחברה .