לאחרונה מישהו קרוב גרם לי מצוקה רבה.
שאלתי את עצמי: “למה זה קורה לי?”
ואז נזכרתי בלימוד של המורה שלי, קרן
בסיפור על דוד המלך
שהיה בדרכו, ואדם בשם שמעי התחיל לצעוק ולקלל אותו.
אנשי המלך התחילו להכות אותו , אך דוד הפריד ביניהם
ואמר, אני מצטטת מס’ שמואל :”כי ה’ אמר לו קלל את דוד ומי יאמר
מדוע עשית כן”…
דוד המלך ידע שעליו לשמוע דברים אלה ויש לכך סיבה.
אז זה אומר שאני אמורה להרגיש אשמה על המצוקה שנגרמה לי ?
אחריות אישית ואשמה – אינם זהים.
העניין הוא לא להרגיש אשמה
אחריות אישית משחררת, בעוד שאשמה
היא מלכודת המונעת מאיתנו להמשיך הלאה.
למעשה, אשמה היא לעיתים קרובות תירוץ לחוסר עשייה
בהקשר למצב הנתון.
אחריות אישית זה לתפוס פיקוד ולהשתמש במתרחש על מנת לקדם
את הצמיחה הרוחנית שלנו.
לאחרונה אני מגלה כי
בזה שאני מקבלת אחריות על מערכות היחסים שלי
זה הופך את הדברים לקצת פחות מורכבות
ופחות מושכות קושי וסיבוכים מתמשכים
כי אני מבינה שאני לא קורבן
וביכולתי לשנות כל חוויה
בואו נעשה מאמץ לראות את הטוב בכל מצב
כל קושי ומצב שלילי בחיים שלנו
הם הזדמנויות לגילוי האור שמוצפן שם.
לפעולות שלנו יש תוצאות
יחד עם זה, ביכולת שלנו
עם כלי התודעה והנחישות וההתמדה
לשנות את המציאות סביבנו
ואז גם ההתנסויות
יקבלו עידון משלהן.
אשמה ובושה הם תכסיסים
שמונעים מאיתנו לקבל אחריות
אמיתית על חיינו
הם שמים אותנו בעמדה של
אכלו לי שתו לי
וגורמים לנו להרגיש חסרי אונים.
תמיד ישנם תירוצים למצבים רעים בחיים
עם זאת, בואו נזכור
כי כשבאנו לעולם הזה
הנשמה שלנו בחרה את הזמן
הצורה והמקום בו תיוולד
על מנת שיהיו לה התנאים הכי אופטימליים
לממש את הקארמה שלה.
כשאנחנו מקבלים אחריות מלאה על עצמנו
אנחנו מיישרים קו עם הכוחות הקוסמיים
שכוונתם לעזור לנו לגדול 🖇
Share This
WeCreativez WhatsApp Support
הי, זאת תמר!
👋 איך אפשר לעזור?